ברוכים הבאים לאתר "המתכון שלי"

זהו אוסף המתכונים הפרטי שלי: מתכונים מסורתיים מבית אמא וסבתא, מתכונים מרתקים ממסעותי ברחבי העולם, מתכונים מעניינים שצדו את עיני בשיטוטי ברשת האינטרנט.
בניתי את האתר בשבילי (שסוף סוף יהיה קצת סדר!) ובשביל הדור הצעיר (איך מכינים את הקציצות ההן של סבתא?), אבל על הדרך - כולם מוזמנים לקרוא, לנסות, לטעום...
המתכונים מסודרים לפי קטגוריות בתפריט הראשי מימין, וניתן להשתמש גם במנוע החיפוש משמאל כדי לאתר מתכונים עם מרכיב מסוים. בתיאבון!

ואחרי שתשבעו מהמתכונים - אתם מוזמנים לבקר באתרים האחרים שלי:  מיקרו קוסמוס - www.micro-cosmus.com      או  1000 סיפורים  - 1000sipurim.net

...מישהו אמר ש
" גולאש טוב שעולה פרוטות שווה הרבה יותר מקופסת ויטמינים שעולה דולרים רבים ~ מרטין פישר "
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
חפש באתר או ברשת

סלט ברוקולי חי מה זה טעים

אני יודעת שיש אנשים שלא יכולים לסבול את הירק הזה. 
אפילו ג'ורג' בוש, כשהיה נשיא, אסר על הגשת התפרחת הירוקה הזאת - לא זוכרת אם זה היה איסור גורף גם במטבח הבית הלבן או רק במטוס איירפורס 1 - אבל פעם הוא הביא חתיכת יציאה אנטי ברוקולית כזאת, שתכף חילקה את כל העולם לאוהבי ברוקולי ולשונאי ברוקולי.  
הציטוט המדויק, תודות לויקיציטוט:  "אני לא אוהב ברוקולי. ואני לא אהבתי את זה מאז שהייתי ילד קטן ואמא שלי הכריחה אותי לאכול אותו. אני נשיא ארצות הברית ואני לא הולך לאכול ברוקולי!!"

פסדר, אל תאכל. 
אני אוכל.

כשהייתי בארה"ב, נהגתי ללכת לקניות שבועיות ב-Publix, רשת של סופרמרקטים ענקיים. אפשר היה להכנס לשם שבעים לגמרי, ועד שמסיימים את הקניות כבר נהיים רעבים מחדש מרוב שזה גדול ולוקח זמן. אז אחד ההרגלים שאימצנו זה לקנח את הקניות במזנון-מסעדה שלהם, משהו הכי פושטי, ג'אנק פוד עתיר מיונז וכימיקלים, אבל לעזאזל כמה טעים. כל השבוע חיכינו לזה, ובכלל לא חשוב שבמהלך השבוע אכלנו במיטב מסעדות האזור. המזנון של פבליקס היה משהו לחכות לו. 
היה שם מקרר תצוגה עמוס במאכלים מוכנים, מאחוריו מגדלים של קופסות קרטון ובין המקרר לקופסאות איזו מוכרת מאמא ענקית כזאת שרואים שיש לה יד רחבה מאד עם אוכל. רק תגיד מה אתה רוצה, והיא תמלא לך קופסה שבקושי תיסגר מרוב גודש. 3 או 4 דולר כל קופסה. ואני אהבתי את סלט הברוקולי שלהם, חבל על הזמן. לפעמים זה כל מה שהייתי לוקחת, רק סלט. פשוט חבל היה לבזבז קלוריות על משהו אחר. 

סיפרתי את הסיפור הזה לפני כמה שבועות לחברתי האמריקאית בברלי, שמבינה דבר או שניים באוכל. והיא נחרה בבוז - סלט של פבליקס? זה מה שאת חולמת עליו? חכי שאני אתן לך את המתכון שלי לסלט ברוקולי! It's to die for!

לקחתי את המתכון, ניסיתי, ומה אגיד לכם. אני לא מוכנה למות בשבילו. לא בגלל שהוא לא טעים, נהפוכו. כי אם אני אמות - אני לא אוכל ממנו שוב, וזו תהיה אבדה גדולה מאד בשביל גרגרנית כמוני. 
אז הנה המתכון, ממליצה לנסות.

 

סלט ברוקולי חי מה זה טעים 

2-3 תפרחות ברוקולי, שטופות היטב
1 בצל בינוני קצוץ דק
חצי כוס מיונז (מה לעשות, רוצים שיהיה טעים)
2-3 כפות רוטב בלסמי
רבע עד חצי כפית סוכר חום (חייבים, ניסית בלי וזה לא הולך)
חופן נדיב של קשיו טבעי

אופן ההכנה

קוצצים את הרוקולי לפיסות קטנות. בפעם הראשונה הפרדתי לפרחים וכו' - ממש חבל להתעסק עם זה. פשוט לקחת סכין גדולה ולחתוך את התפרחות. כשמגיעים לגזע, צריך להשקיע קצת יותר, לקצוץ אותו לקוביות כמו לסלט רגיל
מעבירים לקערה ומוסיפים את הבצל הקצוץ דק
מערבבים מיונז עם בלסמי וסוכר, שופכים מעל
מכניסים למקרר לפחות לשעה לפני האוכל, להתמזגות טעמים

לפני ההגשה, קולים קצת במחבת יבשה את הקשיו ומפזרים אותם מלמעלה, שלמים

(אגב, זה ממש לא דומה לסלט של פבליקס, אבל מה זה חשוב. העיקר שזה טעים!)

 

עדכון אחרון (שלישי, 23 פברואר 2016 20:22)

 

אביגיל פותחת שולחן - אוכל טברייני

 כמה אני אוהבת את המושג 'לפתוח שולחן'.  זה לא  סתם 'להגיש אוכל', או 'להזמין ארוחה'. 
לפתוח שולחן, פשוטו כמשמעו, זה לפתוח מכל הלב, להעמיס עליו דברים טובים עד שלא יהיה מקום פנוי.  ובעיקר אני אוהבת כשפותחים שולחן עבורי, כלומר - היום יש לי חופש, לא צריכה לפתוח שולחן בעצמי...   
לא שאני לא אוהבת לעשות את זה, מה פתאום. אני אוהבת מאד לארח, ויעידו  לטובתי כל מי שפתחתי להם אי פעם שולחן. לא נראה לי שלמי מהם תהיה תלונה, מלבד אולי על השפע המבלבל. 

אבל מפעם לפעם זה נחמד שלא אני צריכה לטרוח, אלא טורחים בשבילי.

בזמן האחרון ה'מפעם לפעם' הזה הוא כמעט כל הזמן. כבר בערך חודשיים שאנחנו לא אוכלים בבית, כי לא ממש יש לנו בית.  את כל חודש יוני בילינו על ארגזים - הבית בירושלים נמכר ולמרות שהשתדלתי לארוז את המטבח דווקא לקראת הסוף, בכל זאת לא היינו במצב לבישולים ואכילה בין  הררי הקרטונים המלאים והריקים. כתוצאה מכך, מפלס הרווחים של מסעדות ירושלים עלה פלאים, ומפלס יתרות הבנק שלנו ירד למחוזות על גבול הצבע האדום. תחביב יקר, לאכול בחוץ.
לפחות  בסופי השבוע  המשפחה והחברים חסכו  לנו את ההוצאה  והזמינו  אותנו לאכול אצלם.  התענגנו אצל שיפי וששי,  אצל ידיד וחיה,  אצל  מלי ואלכס ואצל אנה ומישה -  היה טעים!  מבטיחים להחזיר לכם בכיף ברגע שיהיה לנו איפה לפתוח שולחן בעצמנו. 

למה, מה קרה לשולחן שלנו?
הוא עבר דירה ועדיין לא מצא את מקומו החדש.
עכשיו אנחנו גרים  בטבריה, ולפני שכל העולם ובת דודתו יזדעזעו מהשינוי  הקיצוני הזה שהכנסנו לחיים שלנו,  אני אקדים ואומר  שעד לרגע זה אנחנו באופוריה. הכל טוב!  טבריה היא לא מה שחשבנו, יש המון הפתעות לטובה, ובגדול נדמה לנו שאנחנו בחופשה בצימר.
אני יודעת שבהמשך יבואו כל מיני התפכחויות, אבל תנו לבן אדם להנות מהתחלה אופטימית.  אני שותה את כוס הקפה שלי בבוקר מול השמש שזורחת מעל הכנרת כמו כדור זהב טהור, וזה ממלא אותי אוויר  מלוא הריאות והשראה טובה לכל היום, פשוט תענוג.  צריך לראות כדי להבין. 

אוקיי, אז מה מפריע לנו להתחיל לפתוח שולחנות?  
אהה....  עיכוב טכני קטן.
אנחנו עדיין  חיים על קרטונים. עשינו קצת מקום לטלויזיה ולספה, לשולחן העבודה, למחשב, למיטה. אבל חוץ מזה - בקושי אפשר לזוז בבית, הכל ארוז ומנויילן וחבל לנו לפתוח. אלה רק מגורים זמניים בשבילנו. בתחילת ספטמבר, ממש לכבוד ראש השנה, נעבור למגורי הקבע שלנו בטבריה. נכון שאין טעם לפרוק ארגזים בשביל חודש וחצי?
ומאחר ולאכול צריך, אז עכשיו אנחנו עושים למסעדות טבריה את מה שעשינו בחודש שעבר למסעדות ירושלים. אנחנו דוגמים אותן אחת אחת, לפי התור.  לפעמים נהנים יותר ולפעמים פחות, לפעמים אוכלים בעיר עצמה ולפעמים מרחיקים לתוך כפרי הגליל. (רק אל תגידו לידי שווארמה או שיפודים כי זה כבר יצא לנו מהאוזניים. )

וכאן אני מגיעה סוף סוף לת'כלס -  לסיפור על המסעדה האחרונה בה אכלנו אתמול.  בהחלט שווה פוסט. 

 avig0

בלב האיזור התיירותי של טבריה, מול מלון קיסר, רגע לפני הירידה לטיילת - חפשו את השלט מהתמונה למעלה. זה שם המסעדה.
המקום קטן וקומפקטי,  ואין בו את העיצוב הטרנדי כמו במסעדות מדינת תל אביב. על הקירות הלבנים, בין תמונות של נוף טברייני,  מציצות כתובות גרפיטי  - לא מהסוג הנזעם והמתריס כי אם  כתובות רכות ומפוייסות. בכתב יד מעוגל ויפה. ובהן אמרות שפר  וציטוטים בענייני  דגים ואוכל בכלל. כל משפט פגיעה בול, הכל יפה ונכון ומוביל  את הסועד לתוך הציפייה.  זה נראה מקום שמבין משהו בענייני אוכל .

avig1

האוכל  כאן  מוגדר כטברייני - האם באמת יש דבר כזה?  
עד לפני כמה שבועות, אם מישהו היה מנסה להגדיר לי משהו  או מישהו כ'טברייני,' הייתי צוחקת. עזבו אתכם משטויות, הארץ הזאת שלנו כל כך קטנה, והכל בה כל כך מעורבב. מה זה טברייני, מה זה ירושלמי, מה זה פתח תקוואי. כולנו אותו הדבר, מקשה אחת. אבל היום אני מוכנה להודות שבאופי, בטיפוסים, בהתנהלות - יש דבר כזה 'טברייני'. אולי פעם ארחיב על כך את הדיבור. כרגע רק אגיד שמה שלמדתי בשבועות האחרונים זה שטברייני = פשוט, שורשי, מחובר למקורות, לא מתנשא ולא פלצני. האנשים שפגשנו כאן הם עממיים (ואני אומרת את זה כדבר חיובי!) חמים ונחמדים, ובהחלט מתאפיינים במשהו ששונה ממקומות אחרים.
אם כך, אז  אני מוכנה לקבל גם את הקביעה שיש אוכל טברייני, אפילו שאצלי בבית, ולפני כן אצל אמי, ולפניה אצל סבתי -  בישלו ומבשלים  בדיוק אותו הדבר.  הסופריטו, הדגים ברוטב אדום, הדג המוקרם בטחינה, האורז עם האיטריות הדקות המטוגנות ועוד. הכל מוכר ואהוב, והגירסה של אביגיל מאד דומה למה שגדלנו עליו. אז הטבריינים יקראו לו טברייני ואני אקרא לו ירושלמי, וביחד אולי נסכים שזה אוכל ארץ-ישראלי  של משפחות ותיקות ושורשיות שיודעות לספור כמה דורות אחורה באזורנו.  
כך או כך - בכל מקרה ובכל שם האוכל טעים! עשוי טוב, ביד מיומנת ואוהבת, מוגש בכלים נאים, ומרגיש כמו אירוח בבית של מישהו,  בגובה העיניים ובלי פוזה. 

התחלנו עם כמה סלטים שהיו טריים וטובים -  חלק נטרפו לפני שהספקנו להנציח אותם בצילום. לידם הוגשו פרוסות חלה עבות, מהסוג של לטבול ולהתענג. 

avig3

 למנות העיקריות השתדלנו לבחור סוגים שונים, כדי שנוכל להתרשם מכמה שיותר. אבל אם הבנתי נכון, התפריט מתחלף ומשתנה לפי העונה או החשק, אז מאד יתכן שבימים אחרים תהיינה מנות אחרות. אנחנו נחזור לדגום עוד מהמבחר, זה בטוח.

זו למשל מנה של קציצות על מצע של איטריות קדאיף. אחותי חיסלה את הקציצות (פחות את האיטריות למה זאתי שומרת על הפיגורה שלה...) והמשמעות של זה היא שהיה טעים לה. בתור מי שחיה על חסה וגזר, היא התמודדה יפה מאד עם הבשר, וזה רק מעיד על איכותו וטעמו. 

 avig4

זו מנת הדגים ברוטב אדום שבתפריט מתואר כחריף. כדי לא לפול עם משהו שהחיך שלנו לא חי אתו בשלום, ביקשנו לפני הזמנת המנה לטעום קצת את הרוטב. קיבלנו צלוחית קטנה עם דגימה מהרוטב והוא היה מצויין, חריף בדיוק במידה, לא אלים. יותר על גבול הפיקנטי. ראינו שנצליח להתגבר על החריפות והזמנו את המנה שהיתה נהדרת. אני מקווה שפילה המושט היה מתוצרת מקומית, אני אתאכזב מאד אם יסתבר שעל גדות הכנרת אוכלים מושטים קפואים תוצרת סין. 

avig5

זו מנת הסופריטו שהוגשה עם קוקלות (קציצות לחם נימוחות) - אחחחח זכרונות הילדות המענגים שיש לי מהמנה הזאת. לצערי בשנים האחרונות אני משתדלת לבשל בריא, כך שיש כמה מצרכים שאני לא עושה בהם שימוש. לחם - בעיקר מקמח לבן, תפוחי אדמה וכאלה פחמימות ריקות די מוחרמים אצלנו, אבל ראיתי שאלכס ליקק אצבעות מהמנה הזאת. אולי אזמין לי אותה בפעם הבאה.

avig6

 זו מנה של קבאב בטחינה, אולי יותר נכון לקרוא לה סינייה בטחינה? עמית אכל ואהב, מה שעשה בשבילו את הנסיעה הארוכה מתל אביב לטבריה ובחזרה  למשתלמת . 

avig7

 זה רול פילו ממולא בבשר טחון מתובלן. לא טעמתי, אבל יעקב אכל בתאווה רבה. (אצלי בבית אין לו סיכוי לקבל בצק עטוי שומן, אז בחוץ הוא חוגג). 

avig8

 ואלה המושטים המוקרמים בטחינה.  אני משוחדת, כל דבר עם טחינה הוא טעים לי. 

avig9

 כשהיינו שקועים כל אחד עמוק בצלחתו, הגיעו לשולחן התוספות - קעריות עם אורז ואיטריות ומלמעלה ירק מבושל, וסלט ירקות עם סומאק. מצטערת, אין תמונות. כולם היו עסוקים בלעיסה, אף אחד לא התפנה לצלם בשביל התיעוד.

לאורך הארוחה הנעים לנו 'צוות הווי' (אביגיל וסיון)  בשירים יפים, כשאנחנו מצטרפים מפעם לפעם עם הקולות הצורמים שלנו.  אני לא יודעת אם זה ריטואל של יום יום, אבל בשישי בצהריים זו  כנראה מין דרך לציין קבלת שבת.  בהתחלה חשבתי שזו מוזיקה שבוקעת מהמערכת, רק בהמשך נוכחתי שהבנות האלה אשכרה שרות לנו!  גם יפות גם אופות וגם שרות? זה היה יפה ונעים ומיוחד ועשה לנו חשק של עוד! יעקב פצח בשיר, ומבחינתו אפשר היה לשבת שם עוד כמה שעות. אבל האורחים שלנו מיהרו לחזור למרכז, ואנחנו מיהרנו להספיק את הסיאסטה.  
סיון שרה כל כך יפה את הללויה של לאונרד כהן, ואביגיל הפליאה במחרוזת של שירי ארץ ישראל הישנים והטובים, ואני מתלבטת איזו הגדרה מתאימה לה יותר - שפית שמזמרת, או זמרת שמבשלת.  
בשני העיסוקים היא מוצלחת!
גם כשלא היתה שירה חיה, התנגנה ברקע מוזיקה יפה ששידרגה את חוויית האכילה והפכה את האירוע  מטריוויאלי למיוחד. נהנינו מאד, ויעקב ואני נחזור שוב בשביל טעימות נוספות.

המכורים לקפאין תידלקו את עצמם בקפה שחור, שהוגש בכוסות זכוכית ממש כמו בבית, וכולנו קיבלנו קינוח שלא הזמנו, על חשבון הבית -  קעריות עם ליצ'י טרי, מתוק ונהדר. ג'סטה יפה שבאמת השאירה טעם טוב בפה. 

המחירים במסעדה סבירים והתמורה מלאה.  זה מסוג המקומות שאחרי שאתה יוצא ממנו אתה לא מסנן  Never again, אלא כבר מתכן בראש את  הביקור הבא. 

אם אתם בטבריה, דלגו בזריזות על מסעדות  הטיילת שברובן הן מלת"רים (מלכודות לתיירים) ובואו לטעום את האוכל שאביגיל מכינה באהבה רבה.
המסעדה פועלת רק בשעות היום (אין ארוחות ערב)  ושווה אולי להתקשר ולהזמין מקום. (ראינו אנשים שחזרו כלעומת שבאו מחוסר שולחן פנוי). הפרטים בקישור הבא:

אביגיל פותחת שולחן  

תודה, אביגיל. להתראות שוב בקרוב.

עדכון אחרון (שני, 15 יולי 2013 13:59)

 

מסעדת המוציא - ירושלים

ביום האביבי ביותר של שנת 2013 (עד כה, סוף פברואר) "ירדנו" העירה לכמה סידורים. כמובן שלנסוע עם אוטו לא בא בחשבון מחמת בעיות חניה במרכז העיר, ולפיכך סוף סוף איווררתי את כרטיס הרב-קו ממעמקי הארנק ועליתי לרכבת הקלה. מעניין, אני אזכה אי פעם למקום ישיבה ברכבת הזאת, או שנגזר עלי לסחוב בעמידה עוד הרבה שנים, עד שמישהו יקום לכבודי מפאת "והדרת פני זקנה"? תמיד מלא!

כשהגענו לתחנה המרכזית הכריז הנהג ברמקול על עיכוב. הרכבת לא יכולה לנסוע, לא ברור למה ולא ידוע למשך כמה זמן. פשוט עיכוב, ותעשו עם זה מה שאתם רוצים. נוסעים נרגזים רבים ירדו דרך הדלתות הפתוחות והלכו לחפש אלטרנטיבות. הם לא יודעים שאין? רחוב יפו הוא ממלכתה הבלעדית של הרכבת. אין מוניות, אין אוטובוסים. מזל שנזכרנו שיש גם רגליים, ומזל שהשמש הירושלמית המלטפת היתה כל כך מזמינה. ירדנו מהרכבת והתחלנו לצעוד ברגל מהתחנה המרכזית לעבר בניין כלל.
אני? נו, כן, בעוונותיי. צעדתי לאורך מסלול שכף רגלי לא דרכה בו כבר עשרות שנים.

תראי שנגיע לבניין כלל הרבה לפני הרכבת, אמר לי הספורטאי שלצדי. כשהרכבת הנוסעת חלפה על פנינו כעבור 200 מטר ושתי דקות הליכה (כמה מרגיז!) כבשתי בכוח את הברכה שהתכוונתי לסנן אל הנהג. בגלל עיכוב של שתי דקות עשית את כל הבלגן הזה?

לא חשוב. היה מזג אוויר מקסים, הדרך הרגלית עברה מהר. גם הסידורים שהיו לנו הלכו צ'יק צ'ק ופתאום, בשעה 11:30 מצאנו את עצמנו עומדים באמצע רחוב יפו, רעבים, מחפשים מקום להכניס בו משהו טעים לפה.

ברחוב יפו? הצחקתי את עצמי. הרחוב הזה הוא בושה וחרפה לעיר הבירה של ישראל. העליבות, הבזארים, הסחורות על המדרכות. כדי לא להמשיך לפצוע את העיניים במראה העגמומי של רחוב יפו, חתכנו מיד ימינה לסימטה הראשונה. ומולנו, מעל שולחנות וכסאות שנראו כמו הבטחה למסעדה, התנוסס השלט:

13

 

מסעדת המוציא

זו בדיוק המסעדה שכבר חודשים אני זוממת להגיע אליה. הנה, איזו השגחה עליונה זימנה לי אותה  בדיוק בזמן ובמקום המתאימים.
המסעדה שפתח אבי לוי, (זוכה העונה השניה של מאסטר שף) היא תוספת נחמדה מאד לנוף המסעדות בירושלים.  אם לא כולם זוכרים את השם אבי לוי, הנה התמונה שלו לריענון הזכרון.

14

אבי לוי - כולם מכירים,  לפחות בתמונה, לא? 


אני זוכרת איך במהלך התוכנית הסתכלתי בעינים כלות ובשפתיים זולגות ריר על המאכלים שיצאו מתחת ידו, ובעיקר חלמתי על הקציצות המפורסמות שלו. הגיע הזמן לדגום אותן.

אבל מה, השעה קצת מוקדמת מדי. המסעדה נפתחת רק ב-12 בצהריים, יש לנו 20 דקות לשרוף בחימום מנועים לקראת פתיחת המטבח. מלצרית חמודה קוטפת אותנו מהסימטה אל תוך המסעדה. שבו, תשתו בינתיים משהו. קיבלנו את ההזמנה והתמקמנו באחד השולחנות בחוץ, כמעט כמו לשבת סתם כך באמצע הסימטה ההומה, כשתהלוכה של עוברים ושבים מציצה לך לתוך הצלחת והפה.  יכולנו לשבת בפנים, אבל רצינו להמשיך ולהנות ממזג האוויר הנפלא.

זמן ההמתנה עבר לנו מהר, בציפיה. בשתים עשרה בדיוק המלצרית הופיעה עם ערכת סכו"ם ומפיות שמגיעה בתוך קופסת עץ גבוהה. היא הניחה על השולחן שני תפריטים, ועוד בטרם הספקנו להתעמק בהם ולתהות מה זה 'אפריטיף המוציא - סלטים מבושלים לפתיחת התיאבון', היא חזרה והניחה לפנינו שש צלוחיות סלטים ושלוש פרוסות עבות של חלה לבנה טרייה, מהסוג שכיף לטבול ברוטב אבל מחמת איסורי הדיאטות למיניהן  אנחנו לא עושים את זה כבר שנים.
מסתבר שהאפריטיף הזה פותח כל ארוחה והוא על חשבון הבית. ג'סטה יפה וטעימה! הצלוחיות פיצפונות, אבל במהלך הארוחה המלצרית שאלה יותר מפעם אחת אם נרצה תוספת של סלט זה או אחר. ביקשנו וקיבלנו עוד טחינה שהיתה מצויינת. בלחש, ובקצת בושה, נספר שאיכשהו גם שתי פרוסות עבות של חלה נוספת מצאו את דרכן אל שולחננו. אני מודה בזה רק כדי להסב את תשומת לבן של המסעדות שגובות 12-18 ש"ח על מנת לחם. כאן קיבלנו חלה בחינם, כולל תוספת. מן הראוי שעוד מסעדות יאמצו את זה, לחם ומים חינם זה א"ב של כל ארוחה.

3

היום אין דיאטה, אמרנו שנינו יחד והסתערנו על החלה והסלטים. לו הייתי עוצמת עיניים וחוזרת בזמן איזה ארבעים שנה לאחור, יכולתי בקלות לדמיין שאני יושבת במטבח של סבתי ז"ל וטועמת את הסלטים שהיא הכינה באהבה לאבא שלי, הבן יקיר לה אפרים. בדיוק  הסלטים האלה, עם אותה חלה טרייה. מטבוחה נהדרת, עוקצנית בדיוק במידה המתאימה, קוביות חצילים מופלאות, סלט מנגולד מבושל, לימון כבוש מעולה וזיתים שחורים טובים, מצומקים יפה בשמן. כמובן הטחינה שסחבה הרבה חלה, וסלט נוסף שאני לא אהבתי אבל האשכנזי שלידי טרף אותו - כי התאים מאד לחיך אוהב המתוק שלו - סלט של קוביות סלק. בארבה, כמו שנקרא במחוזותינו. לי הוא היה מתוק מדי. קראתי על הטכניקה המיוחדת שבה אבי לוי מכין את הסלק הזה עם הסוכר, ואני מבינה שהרבה אנשים חושבים שזו גולת הכותרת של הסלטים שלו. אצלי מתוק שייך לסוף הארוחה.

2

לפני שאמשיך - מילה או שתיים על העיצוב והכלים. רואים שנעשה מאמץ להיות ייחודי, וזה מאד יפה בעיני. הפלטות של השולחנות עשויות פסיפס יפה. כלי האוכל הצבעוניים (שימו לב לצלחות בתמונות הבאות) יובאו ישר ממרוקו או יוצרו כאן כחיקוי לכלים המרוקאיים.
שימו לב למשל למלחייה שקיבלנו כשביקשנו מלח ופלפל:

5


המלחייה מקסימה, ומתקשרת כל כך לברכת 'המוציא' - זורקת אותי לזמנים של פעם, כשבכל בית היה את הכלי הארכאי הזה שכל מי שחפץ להמליח את האוכל היה תוקע שתי אצבעות במלח, צובט כמות קטנה ומפזר אותה על האוכל שלו. בבית זה פחות או יותר בסדר, כולנו משפחה. אבל במסעדה זה נראה לי לא כל כך לעניין להשתמש במלח שמישהו אחר דחף לשם את אצבעותיו לפני. אלא אם כן יגידו שמרוקנים את המלחיות בין סועד לסועד וממלאים מחדש,  ואז זה סתם בזבוז משווע וחסר הגיון.
זה בערך הדבר הכי גרוע שיש לי להגיד על מסעדת המוציא, ואני אומרת את זה לא בגלל שאני כזאת איסטניסית. פשוט בן זוגי חולה כבר כמה ימים ולא נפרד מהטישו שלו במהלך כל הארוחה. הוא התעטש וקינח את האף ועשה אפצ'י לתוך הטישו ומולל אותו בין ידיו ושוב קינח ושוב התעטש.  אחר כך לקח בנונשלנטיות באצבעותיו מלח מהמלחייה ופיזר על האוכל שלו. אני מקווה שמי שקיבל את המלחייה אחרינו, לא נדבק במשהו.
ייחוד ומקוריות הם דבר נחמד, אבל צריך לשקול את כל ההשלכות שיכולות להיות להם.

הגענו לתפריט של מסעדת המוציא:

1

בהתחלה, התפריט המצומצם קצת הפליא אותי, לרגע חשבתי שאולי לא נתנו לנו את התפריט המלא וחסרים בו דפים. 4-5 מנות ראשונות, 4-5 עיקריות, שתי מנות קינוח. זה הכל? אחר כך נדמה לי שהבנתי את הקונספט. עדיף לעשות קצת וטוב מאשר להתפזר על תפריט בן 20 עמודים עם מנות סתמיות. כשנחזור לשם שוב, ואין לי ספק שנחזור, מן הסתם נדגום את המנות האחרות וכך בתוך 2-3 ביקורים אפשר יהיה להגיד שטעמנו  את כל מה שיש למטבח להציע. כמונו בטח יהיו גם הרבה סועדים אחרים.
ואז מה? נפסיק לבוא? או שנאכל שוב ושוב אותו הדבר?  אין ספק שאז יגיע הזמן להרחיב את ההיצע, ואני בטוחה שהבחור המחונן בידי זהב ידע להתארגן בהתאם.
בינתיים עד שיגיע הזמן הזה, יש בהחלט מה לאכול גם בתפריט המצומצם.

מפאת השעה המוקדמת יחסית והסלטים והחלה שכבר התיישבו יפה בבטן, בחרנו לנו רק מנה ראשונה אחת לשנינו - כרובית מטוגנת על מצע של טחינה ומטבוחה:

4

הכרובית היתה פריכה וטעימה, הציפוי המטוגן היה עדין וחביב מאד. את הטחינה והמטבוחה כבר הכרנו מהסלטים המקדימים אז לא היה בהם חידוש, אבל הם הלכו נהדר עם פרחי הכרובית החמים. המנה בכללותה טעימה מאד.

לגבי העיקריות - לי היה ברור שאני הולכת על קציצות. לא ידעתי שיש שתי מנות שונות של קציצות ושאני אצטרך להתלבט איזו מהן היתה מושא חלומותי. פתרנו את הבעיה בכך שהזמנו את שתיהן במטרה לחלוק. זו המנה שנקראת 'הקציצות של אדיר':

8a

מנה באמת אדירה שכל ילד היה שמח לקבל בבית עם שובו מבית הספר. זו האסוציאציה שעולה לי לראש. כמות ענקית של פתיתים, ספוגים ברוטב העגבניות של הקציצות העסיסיות והמתובלות היטב.
במשך שנים הייתי סרבנית בישול של פתיתים, ועדיין כך. מה יש בהם חוץ מפחמימות ריקות? אבל עוזרת בית שהיתה לנו בתקופה מסויימת, שדאגה גם להכנת הארוחות, הכניסה לי גול עצמי. היא הפכה את הבן שלי למכור לפתיתים, ושנים אחרי שהעוזרת עזבה עוד היינו מדברים על "הפתיתים של רחל".
אני חושבת שרחל הזאת היא בטח קרובת משפחה של אבי לוי, או אולי שכנה, או אולי למדו ביחד באיזה בית ספר לבישול. כי הפתיתים שלהם תאומים זהים, ואני אומרת את זה לחיוב כי היא באמת היתה מלכת הפתיתים.
גם הקציצות היו טעימות מאד אבל אני חייבת להגיד שלא היה בהן שום טעם או סוד שלא מוכרים לי. קציצות בשר מזרחיות טיפוסיות, עשויות ממצרכים משובחים וטריים. זה כל הסיפור. היום אני אכין כאלו לצהריים, כדי להראות שגם אני יכולה.

מנת הקציצות השניה נקראת בולט, והיא המיוחדת והטובה מבין השתיים, לטעמי.
היא מגיעה במחבת אישית ומורכבת מארבעה 'פגזים' מכוסים מלמעלה בתבשיל של רצועות כרוב ובצל ברוטב עגבניות.

7

הכרוב רך וטעים ומשתלב נהדר עם טעם הבולט - מין כדור בשר עתיר טעמים (הבחנתי גם בגרגרי אורז בתוך תערובת הבשר? יתכן). שייחודו במעטפת סולת פריכה המקיפה אותו.  הנה אפשר לראות בתמונה הבאה את המעטפת שסוגרת על קציצת הבשר:

6

כל כך נהניתי מהמנה הזאת, זה מה שהשארתי ממנה:

9

עוד מעט אלך לחפש ברשת אם אבי נתן אי פעם את מתכון הבולט הזה, יהיה מעניין לנסות אותו בבית.

הרשימה הזאת לא מתיימרת להיות ביקורת  מסעדות מלומדת. היא פשוט סקירה של חוויית האכילה שלנו במקום, בגובה העיניים ובלי מילים מופלצות של מבקרים מקצועיים. השורה התחתונה של מה שיש לי להגיד היא - אחלה מסעדה. אוכל ביתי, ממש כמו בבית של אמא שלי ושלך ושלכם ושל הרבה אחרים. יכול להיות שאם אמכם לא היתה כשרונית במיוחד במטבח - אז האוכל של אבי יטעם לכם יותר. אם אתם חולים על האוכל של אמא ולא רואים בעיניים אוכל של אף אחד אחר - אולי תגידו 'של אמא שלי יותר טעים' וזה בסדר, זה גם יתכן ואפשרי. ואם אתם לא ממש משתייכים לתפוצה של אבי או לתפוצות השכנות - אולי תגידו מה זה הטעמים האלה, לא אהבנו. גם זה בסדר, כל אחד והחיך שנולד אתו וגדל עליו. לא כולם אוהבים הכל.
בעיני האוכל טוב וטעים, והמסעדה שווה. אין בה בשורה קולינרית גדולה, אבל אם אני מבינה נכון גם אין לה פרטנזיות כאלה. זו מסעדה שמגישה אוכל של בית, טוב ומשביע, שניתן ביד רחבה, באווירה נחמדה ועם שירות מצויין.

והמחיר? הגענו למחיר.
ביקשנו חשבון והוא הגיע בתוך דלי מתכת פרחוני כזה:

12

כשמוציאים ממנו את החשבון, מתגלות בתחתית הכלי סוכריות דרג'ה צבעוניות, זוכרים אותן?

10

אהבתי את הרעיון.  פעם היו נותנים את הסוכריות האלו בחתונות, בתוך שקיק מלמלה/תחרה. היום מסתפקים בבר אקטיבי ובמגנטים למקרר. בכל אופן הרעיון נחמד, ורק תזהרו לא לשבור את השיניים עם הסוכריה הקשה בנסיון להגיע מהר אל השקד שבתוכה. טיפול שיניים יכול להפוך את הארוחה הזאת למאד יקרה.
אם יוצאים ללא פגע בשיניים, הפגיעה בכיס לא נוראה. שני אנשים רעבים יצאו משם מפוצצים מהנאה:

11

קצת היה תמוה בעיני שאין הצעה עסקית לצהריים, אבל כלכלית אני חושבת שזה נכון לעשות כך. כרגע המסעדה רוכבת על גל התהילה ואנשים יבואו לאכול בין אם יש עסקית ובין אם אין. בהמשך, בערך באותו זמן שיצטרכו להרחיב את התפריט, אני מניחה שגם תצוץ איזו עסקית משתלמת. בינתיים אני מפרגנת לבחור המוכשר ומאחלת לו המון הצלחה. כל הכבוד, אבי. שיחקת אותה. תודה על הארוחה.

למזלנו - הטוב או הרע? - תחנת הרכבת הקלה היא ממש מעבר לכביש, כך שלא היינו צריכים לגרור את בטננו המלאה בדרך ארוכה. התגלגלנו הביתה ישר לסיאסטה עיכולית בריאה ואני אישית לא הצלחתי להכניס לפה כלום עד למחרת.

 

תגיות: מסעדת המוציא, אבי לוי, קציצות, זוכה מאסטר שף, מסעדות בירושלים

 

 

הכי חדש

הכי פופולארי

טיפים למטבח - האוסף המקורי שלי

69. כתישת שום ללא כותש
-
מי מאתנו לא שונא לנקות את כותש השום אחרי השימוש בו - לנעוץ קיסם בכל חור או לשפשף עם מברשת קטנה. מעצבן. ולפעמים אין בכלל כותש בסביבת העבודה, אז איך נכתוש את שן השום שזקוקים לה במתכון? אל תחשבו אפילו על להתחיל לקצוץ בסכין לקוביות קטנות, זה לא אותו הדבר כמו שן שום כתושה. אז יש פטנט מעולה, שאצלי נכנס לשימוש קבוע, על אף שיש לי כותש שום שכבודו במקומו מונח - במגירה. אני מגררת את שן השום על מגררת המיקרופליין. פשוט ומהיר, מתקבלת מין מחית שום אחידה, הרבה יותר קל לנקות (פשוט לשטוף תחת הברז). נסו ותתרגלו. 
1. רסק עגבניות
-
קורה לפעמים שכמות רסק העגבניות לה אנו זקוקים לתבשיל היא גדולה או קטנה מתכולה של קופסה רגילה של רסק עגבניות. אני נוהגת לקנות קופסת שימורים גדולה של רסק, לשפוך את תכולתה לשתיים-שלוש שקיות ניילון קטנות, ולעצב מכל אחת מהן צורת נקניק. את הנקניקים אני מכניסה לפריזר, וכשאני צריכה רסק עגבניות, אני חותכת לי בסדין חדה את הכמות לה אני זקוקה מתוך הנקניק הזה. 
2. שישליק עסיסי
-
כשעושים על האש, ומכינים שישיליק (בקר הודו או פרגיות או כל סוג אחר המתלבש על שיפוד עץ), יש להשרות את השיפודים בקערה גדולה עם מים ומלח, לפחות שעה לפני השימוש. השיפודים סופחים לתוכם מים, וכך בשעה שצולים את הבשר על האש, המים הספוגים בשיפודים מונעים התייבשות של הבשר. מעט המלח שנספג בשיפוד, תורם להמלחה קלה של חתיכות הבשר מבפנים, וכמובן מוסיף לטעם. 
3. צ'יפס פריך וטעים
-
הפטנט שלי לצ'יפסים אגדיים הוא להשרות אותם למשך כחצי שעה בקערה עם מים קרים ומלח. הצ'יפס סופג את המליחות מראש, ובטיגון הוא הופך להיות פריך מאד. לעיבוי המעטפת והוספת פריכות אפשר לעשות כך: להכניס לשקית ניילון גדולה כף אחת או שתיים של קמח עם קצת מלח. לסנן את הצ'יפסים ממי המלח בהם היו שרויים, לנגב אותם היטב במגבת מטבח נקיה, להכניס בכל פעם כמות של צ'יפס לשקית הניילון, לנפח אותה כמו בלון, לשקשק ולנער. שכבה דקה של קמח תצפה את פני הצ'יפס, ותתן לו קליפה פריכה בעת הטיגון. 
4. אבקת סוכר
-
ישנן עוגות ועוגיות שצריך לזרות מעליהן אבקת סוכר. הדרך הרגילה והמקובלת היא לפזר את אבקת הסוכר דרך מסננת קטנה. אבל אני אוהבת להשתמש דווקא ב.... מלחייה. אני משתמשת במיכל ריק של מלח ים, מיכל הפלסטיק הלבן שנמכר במרכולים. לא לשכוח לשים עליו מדבקה שאומרת שזו אבקת סוכר ולא מלח, כדי שלא יתחילו לצאת לכם תבשילים פולנים מתוקים..את אבקת הסוכר אני מכניסה למיכל באמצעות משפך קטן שאני בונה מנייר, כדוגמת קונוס. ככה יש לי תמיד סוכר מוכן לזרייה, מבלי ללכלך מסננת ומבלי לנחש מה הכמות לה אני זקוקה. 
5. לא עלינו פטריות..
-
לא ראיתי במו עיני, אבל שמעתי, שפטריות מגדלים על מצע של גללי תרנגולות. לפיכך, הניקוי שלהן חייב להיות יסודי. פטריות אסור לשטוף במים - המרקם הספוגי שלהן סופח אליו את המים, ומקלקל את הבישול והטיגון ואת הטעם. משום כך אני נוהגת לקלוף את הקליפה הדקיקה שעוטפת כל פטריה. עם סכין חדה ביד אחת ומגבת נייר סופגת ביד השניה, אני נותנת טיפול קוסמטי אישי לכל פטריה. אני מתחילה את הקילוף מלמטה, מהחלק ממנו צומחת הרגל, וקולפת את כל הסביב. את הרגל עצמה אני מנגבת היטב עם מגבת הנייר, וגם קוצצת כמה מילימטרים מתחתית הרגל. אם המתכום דורש פטריות פרוסות, אני פורסת אותן בעזרת המדולינה של הביצים הקשות - יוצאות פרוסות דקיקות, אחידות ויפות. 
6. אלוף שום ואלוף בצלות
-
כשמטגנים שום, הוא נוטה להחרך מאד מהר, בעיקר אם הוא כתוש. אפשר להאט את התהליך על ידי הוספה של כף מים למחבת עם השמן. מחממים את השמן, מוסיפים את השום הכתוש למחבת, ומיד מוססיפים כף אחת של מים ומערבבים. הטיגון של השום קצת יותר איטי וגורם למיצוי מקסימלי של הטעם. שומרי משקל הנמנעים משמן לא צריכים להתנזר מבצל מטוגן. הם יכולים לטגן אותו ב.... מים. קוצצים בצל דק, שמים במחבת חמה על אש בינונית, ומערבבים. הבצל מפריש נוזלים, ואנו ממשיכים לערבב כל הזמן. אם אין מספיק נוזל במחבת, אפשר להוסיף כף מים ולהמשיך בערבוב. אם יש לנו מספיק סבלנות, נקבל כעבור כעשר דקות ערימת בצל קצוץ בצע שחום, בריח ובטעם נהדרים, וכל זאת ללא אף טיפת שמן. 
7. ריבה זורמת
-
במתכוני עוגות ועוגיות בהם משתמשים בריבה כמילוי, אני נוהגת להוסיף קצת אבקת ג'לי אינסטנט באותו צבע וטעם של הריבה. ג'לי תות לריבת תות שדה, ג'לי מישמש לריבת משמש וכו'.מלבד חיזוק לטעם, הג'לי תורם גם למרקם יותר יציב של הריבה ומונע ממנה לנזול החוצה מתוך המאפה. הכמות? בערך כף אחת ג'לי לכל כוס ריבה. 
8. סוף עונת התפוזים
-
ישנם הרבה מתכונים הדורשים הוספת גרד של קליפת תפוז. במקום לדאוג שיהיה תפוז זמין לגירוד בכל פעם שזקוקים לו, אפשר לדאוג לכמות מוכנה מראש: קונים מספר תפוזים גדולים, עם קליפה עבה. רוחצים היטב במים, הפדנטים יכולים להוסיף גם סבון. מנגבים היטב את הקליפה שתהיה יבשה, ומגרדים על פומפיה דקה את כל הסביב של 5-6 תפוזים. מכניסים לקופסת טאפרוור ומאפסנים בפריזר. בכל פעם שזקוקים לקליפת תפוז מגורדת, מבקעים קצת מתכולת הקופסה הקפואה עם סכין, כמו שמבקעים גוש קרח, במכות תיפוף קטנות של הסכין.3-4 דקות המתנה על השיש, ויש בידיכם קליפה מגורדת מוכנה. את התפוזים מגורדי הקליפה קולפים ואוכלים, או משתמשים לסלט פירות. אפשר גם לסחוט אותם למיץ, ולשפוך לתוך שקית ניילון המיועדת ליצירה של קוביות קרח. שקיות כאלו נמכרות בכל המרכולים. קושרים את קצוות השקית, ומתקבלות כעשרים קוביות של מיץ תפוזים. שומרים בהקפאה. וכשצריך להשתמש במתכון מסויים בשתיים-שלוש כפות מיץ תפוזים, א-וואלה, יש לכם. אפשר גם לשדרג משקאות קלים על ידי הוספה של קובייה או שתיים של מיץ תפוזים, גם בשביל הטעם, גם בשביל הקירור וגם בשביל היופי.. 
9. בישול אורז מלא
-
על היתרונות של אכילת אורז מלא במקום אורז רגיל, אין צורך להרחיב את הדיבור, נכון? כולנו יודעים שזה בריא יותר. הבעיה היא, שלרבים מאתנו זה הרבה פחות טעים מהאורז הלבן! משום מה יש באורז המלא איזה מין טעם לוואי, ואפילו קצת ריח לא הכי מזמין. הדרך להפטר מהריח וטעם הלוואי - היא להשרות את האורז במים במשך לילה שלם לפני הבישול. למחרת, שופכים את המים, רוחצים את האורז היטב, מסננים אותו - וממשיכים בבישול לפי המתכון. מתקבל אורז רך וטעים, ללא שמץ של ריח או טעם לא טובים. נסו, ותתמכרו. 
10. חריף עד דמעות
-
קרה לכם פעם שאכלתם משהו, בטעות או שלא בטעות, והוא היה כל כך חריף עד שבאו דמעות לעיניכם? עם כף היד אתם 'עושים רוח' על הפה תוך מילמול 'וא וא וא וא' ומסביבכם כולם מגישים לכם מים, ולחם, והבעירה לא פוסקת? אז יש פטנט. בפעם הבאה, חפשו מיד את המלחיה. שפכו קצת מלח לתוך היד, ולקקו אותו עם הלשון. החריפות תיעלם מיד. נכון שאחר כך תצטרכו להתמודד עם הטעם המלוח, אבל לפחות בלי דמעות.. 
11. לא עוד ביצים סדוקות
-
מכירים את הבאאסה שאנחנו שולקים ביצים שתהיינה קשות, ובמקום לקבל ביצה שלמה ויפה, אנחנו מקבלים קליפה מבוקעת, זרמי חלבון פורצים החוצה ומתקשים בכל מיני צורות אמנותיות, וכשמקלפים - פתאום פורץ נהר של מים חמים מתחת לקליפה? איזו מכה זאת. לכל אחת יש את הפטנט שלה לנסות ולמנוע ביצה מלהסדק. אני למשל נוהגת להוסיף מלח למי הבישול, ואל תשאלו אותי איך ולמה - אבל זה עובד. ב - 90% מהמקרים הביצים נשארות שלמות. קיבלתי היום במייל טיפ שנשמע פנטסטי. שלחה אותו אלי מירה, ואני שמחה להביא אותו הנה כלשונו: היי, טיפ לפטנט בינלאומי: כדי למנוע בריחת התוכן מביצה סדוקה בעת ההרתחה, יש להוסיף מקל גפרור (ללא הראש) לתוך המים הרותחים. התוכן - אפילו אם הביצה תיסדק עד מאוד... תישאר שלימה...נסו ותיווכחו ,מירה 
12. ריכוך עוגיות קשות
-
קרה לכם פעם שאפיתם עוגיות, והן יצאו קשות לנגיסה, ומי שמתעקש לגרוס אותן מסתכן בביקור בלתי צפוי אצל רופא השיניים? אולי שכחתם אבקת אפיה... אולי אפיתם יתר על המידה... אולי המעטתם בכמות הנוזלים? לא משנה מה בדיוק הסיבה - דעו לכם שהמצב הוא לא בלתי הפיך. לא לאבד תקווה. הכניסו את העוגיות לשקית ניילון גדולה, דחפו פנימה פרוסת לחם טרי, סגרו את השקית והניחו למשך לילה. העוגיות תספוגנה אליהן את הלחות של הלחם, ולמחרת תהיינה רכות ומתאימות לאכילה.. 
13. פיצלוח שיני שום
-
תגידו מה שתגידו, קילוף שום הוא לא מן המלאכות הנעימות של המטבח. אפילו גליל הפלסטיק הירוק שמקל מאד על הקילוף, לא ממש פותר את הבעיה במלואה, שכן גם אתו - לפעמים השיניים לא מתקלפות בקלות, או שהן נמעכות. מספיק שתהיה טיפת רטיבות על משטח העבודה, או בגליל עצמו, ואתם 'מסובבים' אותו על ריק, שן השום לא מגיבה. שלא לדבר על הכאב שלפעמים יש אחר כך בכף היד מפעולת הגילגול.. לא נעים. הנה פטנט שיהפוך את קילוף השום למשחק ילדים: קחו את שיני השום שברצונכם לקלף, והכניסו למיקרוגל ל - 10 שניות. יתכן ומשך הזמן יהיה שונה במעט, בהתאם לעוצמת המיקרוגל. קליפת השום תתפצח מאליה ותתבקע, וכל מה שצריך זה לשלוף מתוכה את שן השום. (זה לא כל כך מתאים לשום הטרי שמציף עכשיו את השווקים, בגלל כמות הלחות הרבה שבו. נסו את זה רק עם שום יבש..) 
14. תבשיל מלוח מדי
-
קרה לכם שנשפך לכם יותר מדי מלח לתבשיל? אתם טועמים על קצה הכף, ומתחלחלים מהמליחות... אם תגישו ככה, לפעמים יסתפקו בלהגיד שאתם מאוהבים, אבל לפעמים גם ישאירו את הצלחת על השולחן, לא אכולה, וזה . הפטנט - להוסיף לתבשיל תפוח אדמה גדול, חצוי לשניים, ולתת להתבשל ביחד מספר דקות. תפוח האדמה סופח אליו את המליחות היתרה. ככל שתבשלו יותר, ככה יותר מלח ייספג בתפוח האדמה, כך שאם זה למשל מרק או תבשיל שבישול ממושך לא מזיק לו, בשלו עד שתפוח האדמה רך. אם בישול יתר יהרוס לכם את התבשיל - הסתפקו רק בכמה דקות. את תפוחי האדמה שולפים החוצה בשלמותם, הם לא שייכים לתבשיל. אפשר אחר כך לאכול אותם בנפרד, אבל זה כבר סיפור אחר. כשתטעמו שוב את התבשיל שהקדחתם - תגדו שהוא הרבה הרבה פחות מלוח.. 
15. שמן שומשום
-
יש לכם שמן שומשום בארון המטבח? אם לא - הגיע הזמן שיהיה! שמן שומשום משדרג המון המון מאכלים, בעיקר ירקות מוקפצים וסלטים. אבל, אני רוצה לספר על שימוש אחר שאני עושה בו.בערך פעם בשבוע, אחרי מקלחת חמה בה גם חפפתי את השיער, והפנים שלי אדומות מהמים החמים, וכל הנקבוביות פתוחות מהחום והאדים, אני מורחת על הפנים מעט שמן שומשום.אוי אוי אוי איזה הרגשה טובה זה עושה לעור.. על הדרך זה בטח גם מזין אותו בכל מיני דברים חשובים.. שעות אחר כך אני עוד צובטת לי על העור ונוגעת בו, כדי להתענג על המגע הקטיפתי שזה מקנה לו. אני ממליצה לנסות, אבל!! שלא יהיה בסביבה אף בן זוג שירכון לעברך להדביק נשיקה, כי אז יהיה נדמה לו שהוא מנשק חביתה.. פשוט הריח של שמן השומשום הוא ריח של אוכל שאוכלים, ולא של משהו שמנשקים.. הריח מתנדף כעבור שעה קלה, אבל הרכות של העור נמשכת שעות ארוכות. 
16. מרק שמן מדי?
-
כשמבשלים מרק עוף למשל, והעוף מפריש כמויות אדירות של שומן, רצוי להפטר מהשומן המיותר ולא להכניסו אלינו לגוף. ישנן כמה דרכים לעשות זאת. יש המחכים ליום המחרת, אחרי שציננו את מרק העוף במקרר, ואז פשוט מרימים מעל פני המרק את שכת השומן שהתקשתה, וזורקים אותה. יש כאלה שעומדים עם כף גדולה, ואוספים מעל פני המרק את שלוליות השומן הצפות במים. מלאכה סיזיפית לכל הדעות. הפטנט - תנו לעלה חסה לעשות את העבודה במקומכם. מעל לכל מרכיבי המרק, בראש הסיר, שימו עלה חסה גדול. העלה יספוג אליו את כל השומנים, ואז תוכלו להסיר אותו החוצה מתול המרק. אם עלה אחד לא מספיק לספוח את כל כמות השומן, אחרי שתוציאו את העלה הראשון, הכניסו עלה שני, שיסיים את המלאכה. העלה נהיה סמרטוטי ושמנוני, ממש כמו מפית נייר שסופגת שמן. החסה חסרת טעם בבישול, והיא לא תקלקל או תפריע לטעם המרק. פטנט נוסף - לזרוק מספר קוביות קרח למרק. כל השומן יתקבץ מיד מסביבן, ותוכלו להוציא בקלות עם כף לפני שכל הקרח יימס. זה כמובן מוריד את טמפרטורת המרק, אז צריך יהיה לחמם שוב כדי להגיש בטמפרטורה נכונה. 
17. למנוע גלישה מהסיר
-
יש תבשילים שאוהבים לגלוש החוצה מעבר לקיבולת הסיר בו הם מתבשלים, בעיקר בזמן רתיחה חזקה. ובעיקר כאלה מין מאכלים שמעלים קצף קל. למשל - אורז, פסטה, אפונה יבשה וכו'.לא נעים לגלות את נהרות המים והקצף שמטנפים לכם את הגז, מה גם שלפעמים הגלישה גורמת לכיבוי הגז. הפטנט - פשוט מאד. לוקחים חתיכת חמאה, או מרגרינה אם לא רוצים 'להחליב' את התבשיל, ומורחים שכבה דקה על שולי הסיר, בצד הפנימי שלו. רק קרוב לשפה. המים שיטפסו עד לשם ויתקלו בחומה השומנית, לא יוכלו לטפס מעליה, ולגז שלכם שלום.. 
18. מטליות מטבח
-
אם יש משהו שנוא עלי, זה ריח מעופש של מטלית מטבח, זו שאנחנו מנגבים אתה את השיש. פוייי, איזה ריח היא מקבלת כשהיא עומדת כמה ימים... ולא משנה כמה נשתדל להקפיד על הנקיון שלה.. וכן, אני מכירה את פטנט ההשרייה באוקונומיקה. זה לא פחות מסריח, והריח נדבק גם לידיים האוחזות במטלית. נכון שריח אוקונומיקה 'נעים' יותר מריח הסרחון של מטלית רוויית בקטריות, אבל עדיין, מי צריך את זה.. אני פתרתי את הבעיה לפני כמה שנים, כשעברתי למטליות החד פעמיות. איזה תענוג! אני קונה גליל גדול, של 1000 יחידות, מהמטליות הלבנות הדקות. קונים בשוק רמלה במחיר סביר של החל מ-25 ועד 70 ש"ח, לפי כמות המטליות בגליל. אני מחזיקה אותן בארון מתחת לכיור, ומשתמשת בלי רחמים. מחליפה כל יום מטלית, לפעמים פעמיים ביום. המטלית רכה, סופגת נהדר, תמיד נקיה ומבהיקה מלובן, וחסל סדר ריח ובקטריות על השיש. מומלץ ביותר. ואגב, ממש אל תתפתו לקנות את 'סנו רב-מגבת'. לא שאני רוצה להשמיץ, אבל זה ממש לא זה. 
19. בצל מטוגן
-
יש מאכלים שדורשים על ידם המון המון בצל מטוגן.. מג'אדרה למשל, או פירה תפוחי אדמה..אצלי בבית - לא משנה איזו כמות בצל מטוגן אכין כדי ללוות את המאכלים האלה - היא אף פעם לא תספיק. הנה לכם פטנט להכנת בצל מטוגן עם מעטה פריך וטעים, שגם נותן לו קצת נפח:פורסים 4-5 בצלים לטבעות דקות. מערבבים שתי כפות קורנפלור עם רבע עד שליש כוס מים ומערבבים היטב. שופכים את הקורנפלור המומס על טבעות הבצל ומערבבים בידיים.מחממים שמן במחבת, לוקחים בכף מחוררת כמות נכבדת של בצל ומחזיקים קצת באוויר מעל הקערה, שכל הנוזלים המיותרים יתנקזו, ושמים במחבת. מטגנים עד להזהבה, אבל לא זזים מליד המחבת, כי זה דורש טיפול של נענוע הבצלים והפרדה, שלא יידבקו לעיסה אחת. מוציאים לצלחת עם נייר סופג.הבצל מקבל מעטה פריך וטעים, ולא מסתמרטט ומתעלף, כמו סתם בצל מטוגן, ולכן גם אפשר להכין אותו מראש הרבה שעות לפני הארוחה עצמה. אם נשארת כמות - אפשר לשמור אותה בקופסה אטומה, זה יכול להחזיק מעמד באותה רמת טעם ופריכות במשך כמה ימים. 
20. כמו חיילים במסדר
-
כשצריך לקרוץ עוגיות מגוש בצק, או לחמניות עגולות למשל, ורוצים שלכולן יהיה גודל אחיד ומראה ייצוגי - הכי טוב זה להשתמש באיזה כלי עזר, ולא לסמוך על טביעת העין.יש שני מכשירים שיכולים לעזור לנו בכך: לעוגיות קטנות, כדאי להשתמש בכף-פאריזיאן, זו שאנחנו קורצים את העיגולים הקטנים של אבטיח או מלון. מכירים? מחזיקים גוש בצק ביד, בעזרת הכף 'חופנים' עיגול בצק, אם קשה לו להשתחרר אחר כך מתוך הכף - תלוי בסוג הבצק ובמידת הדביקות שלו - אז עוזרים לו על ידי נקישה עם הכף על השולחן, עושים לעוגיה גימור על ידי גילגול ביד. ללחמניות, או לעוגיות יותר גדולות, אפשר להשתמש בכף של הגלידה, זו שעושה את צורת הכדורים. אחר כך מסתכלים על המגש ונהנים מהמראה האחיד, באמת כמו חיילים בשורה - הכל בגודל ובצורה שווים, המראה יפה ומקצועי, כאילו הכל יצא מפס ייצור מתקדם. 
21. גבינה מגוררת
-
למתכונים שדורשים מעט גבינה מגוררת - משתמשים בדרך כלל במגרדת, פומפיה, נכון? אני בכל אופן עושה כך. לכמויות גדולות יותר של גבינה מגוררת - אני משתמשת במעבד המזון, ושומרת את כל הכמות המגוררת בשקית אטומה במקפיא. אבל אם צריך פה ושם קוביית גבינה מגוררת, הכי פשוט לגרד על המקום. הרבה פעמים, בעיקר בגבינות רכות מאד, הגבינה נדבקת לפומפיה משני הצדדים וכמות לא מבוטלת מתבזבזת. הפטנט - לרסס את הפומפיה משני הצדדים בתרסיס שמן. ממש קצת. זה ימנע מהגבינה להדבק למתכת, והיא תחליק למטה אל קערת הגירור.. 
22. הפגת ריח מהידיים
-
אחרי טיפול בבצל , בשום, בדגים, בלישת תערובת קציצות - הידיים מקבלות ריח לא נעים, זאת כמובן אם עבדתם בלי כפפות..כדי להפיג את הריח הלא נעים מהידיים, לא מספיק סבון ריחני. קודם לכן, כדאי לקחת כפית מלח, ולשפשף בה את הידיים. אחר כך לשטוף עם סבון - והידיים יריחו כמו גן ורדים פורח.יש הממליצים לעשות זאת עם כף חומץ במקום מלח. פשוט שופכים לתוך כף היד חומץ, ומשפשים את הידיים כאילו מורחים עליהן קרם. אחר כך רוחצים במים וסבון ריחני, ואין זכר ורקורד למה שעשיתם במטבח אך לפני רגע.. 
23. לשלוט על כמות השמן
-
כולנו מנסים להמנע מעודף שמן, נכון? הקלוריות, הבריאות..בקבוקי השמן הנמכרים אצלנו הם בעלי פיה רחבה, ולא תמיד יש לנו שליטה על כמות השמן הנשפכת מן הבקבוק. בדרך כלל גם נחל קטן של שמן זורם מן הפיה במורד הדופן החיצונית של הבקבוק, וגורם לעיגול שמנוני במקום בו אנו מניחים את השמן, על השיש או בארון. הפטנט - קחו לכם בקבוק קטן של מים מינרליים, מאלה עם פקק היניקה המיוחד. העבירו שמן מבקבוק השמן הרגיל, לבקבוק המים הקטן, רק אחרי שהוא יבש לגמרי בפנים, סגרו את הפקק, והנה יש לכם אפשרות לשלוט על כמות השמן. כדי לשחרר שמן, צריך ללחוץ על הבקבוק הגמיש - לחצו לפי מידת השמן שברצונכם לשחרר. מלבד שליטה על הכמות, זהו גם פטנט כנגד נזילות וטיפטופים.. נסו ותווכחו. 
24. עשבי תיבול טריים תמיד
-
מי שמשתמש הרבה בעשבי תיבול טריים כדוגמת פטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום וכו' - לא נתקל בבעיה של איך משמרים את חבילות הירק במצב של טריות. הוא פשוט משתמש בהם בתדירות גדולה, והן מתחסלות, ואז קונים חבילות חדשות, וחוזר חלילה. אבל מה עם מי שצריך רק 10 עלי פטרוזיליה, מתוך חבילה של 200? ומי יודע מתי הפעם הבאה שיצטרך שוב? קרוב לודאי שעד אז החבילה תרקיב ותיזרק לפח. הפטנט - קצצו את כל הכמות כאילו אתם הולכים להשתמש בה מיידית. קחו תבנית לעשיית קוביות קרח. מלאו בכל קוביה עד שלושת רבעי מהקיבולת שלה בירק קצוץ, וכשכל הקוביות מלאות - צקו עליהם מים. הקפיאו בפריזר. כשתצטרכו שוב את הירק המסויים הזה, תוכלו לשלוף קוביה אחת, שתיים, שלוש, כמה שאתם צריכים. שימו להפשיר על צלחת, או טוב יותר במסננת קטנה. כל המים יתנקזו, ואתם תשארו עם ירק קצוץ ורענן, כאילו הרגע נקטף..אני חייבת לציין שאת הטיפ הזה עוד לא ניסיתי, רק שמעתי עליו, אבל זה נראה לי שחייב לעבוד יפה! 
25. טיפות חלמון שצנחו לחלבון
-
מכירים את זה שהפרדתם כמה ביצים לחלמונים ולחלבונים, וטיפה או שתיים ממזרות ומסוכנות של חלמון צנחו לחלבון המיועד להקצפה? תשכחו מלהקציף, זה פשוט לא ילך..אז רקפת, מגולשות הפורום הנאמנות שלנו, נתנה את הפטנט הבא, והוא מובא כלשונו:יש לי פטנט טוב לטיפות חלמונים שנכנסות לחלבונים ומקשות בהקצפה. בדרך כלל לוקח המון זמן עד שמצליחים לדוג אותם עם כפית. הפטנט הוא מתוכנית של אודטה. לוקחים חצי קליפת ביצה שבורה ומקרבים אותה לטיפת החלמון הסוררת ו"דגים" אותה. לא להאמין, אבל הטיפה כאילו "נשאבת" פנימה. (לא יודעת, אולי יש לה איזה זיכרון מהרחם?) זה עובד תמיד.(תודה לך, רקפת.) 
26. סוכר חום שהתקשה
-
לסוכר החום, שעומד תקופת מה ללא שימוש, יש נטייה להתגבש ולהתקשות. כדי להוציא מתוכו כמות של כף למשל, צריך להיות ממש סתת-בניין. פטנט פשוט: הכניסו חצי פרוסת לחם טרי לאריזת הסור וסגרו אותה הרמטית. הסוכר סופח אליו את הלחות שבלחם, ובתוך מספר שעות הוא יתרכך ויהיה ראוי לשימו גם מבלי לחצוב בו בסכין או בכף.. 
27. עגבניות ירוקות מדי?
-
אור השמש לא גורם לעגבניות שכבר נקטפו, להבשיל. זה החום שעושה את העבודה. הניחו את העגבניות במקום חמים במטבח, והירוק יחליף צבעו לאדום. מצד שני, אם רוצים להאריך את חיי העגבניה ולשמור על טריותה - יש לשמור אותה הפוכה על ראשה, כלומר, הצד של הגבעול כלפי מטה. 
28. הוספת שום לתבשיל
-
כשמתכון מסויים דורש הוספת ירקות למחבת או לסיר עם שמן חם, תמיד הוסיפו את השום אחרון. זה ימנע מהשום להיחרך ולתת לתבשיל טעם מריר, ויישמר את הטעם השום במלואו... 
29. נמלים במיכל הסוכר?
-
כמה מעצבן לראות את היצורים הקטנים האלה מנקדים את הסוכר הלבן בכתמי שחור וחום..2-3 שיני ציפורן במיכל הסוכר - ואין נמלים. נמלים לא אוהבות ציפורן, בלשון המעטה.. 
30. תפוח אדמה אפוי בתנור
-
נכון שמאז פלש המיקרוגל לחיינו, תפוחי האדמה במיקרו הפכו ללהיט שדחק את רגלי תפוח האדמה האפוי בתנור, וזאת בעיקר בגלל משך הזמן הארוך הנחוץ לאפיה בתנור.הנה פטנט שיקצר לכם את משך האפיה, במיקרה ואתם, כמוני, לא מחסידיו הגדולים של מכשיר המיקרוגל: הרתיחו קומקום מים, הניחו את תפוחי האדמה בקערה גדולה, צקו עליהם את המים הרותחים וכסו את הקערה. השהייה של 10-15 דקות במים הרותחים, תקצר את משך האפיה כמעט בחצי. 
31. שמנת מתוקה
-
כשמקציפים שמנת מתוקה ורוצים להמתיק אותה, מוסיפים את הסוכר רק אחרי שהיא כבר התייצבה ותפחה, ואז היא עולה ותופחת עוד יותר. אם מוסיפים את הסוכר מלכתחילה, יש למקצפת פחות נפח. 
32. מרק צח
-
חלבון של ביצה יכול לעזור לכם לנקות את המרק שלכם מכל מיני חלקיקים צפים המעכירים אותו: שופכים את החלבון לתוך המרק הרותח, הוא מתקשה ומתרכז בשכבה העליונה של המרק, וסופח אליו את כל הדברים הקטנים שמעכירים את המרק. בעזרת כף גדולה, מסלקים את החלבון ואת כל מה שצמוד אליו, ונשארים עם מרק צח וצלול. 
33. חיתוך לפרוסות יפות
-
כולנו אוהבים להכין סלט תותים, נכון? בדרך כלל פורסים את תות השדה לפרוסות דקיקות. יש מכשיר שיכול להקל עליכם את המלאכה, וגם להנפיק פרוסות יפות, אחידות בעוביין. זוהי המנדולינה עם המיתרים המשמשת לחיתוך יפה של ביצים קשות. מניחים את התות - אחרי שהופרד מן הגבעול הירוק, ופורסים בעזרת המיתרים.אותו הדבר אפשר לעשות גם לפטריות שמפיניון שרוצים לפרוס יפה לפרוסות דקיקות ואחידות. 
34. הסרת ריח שום
-
להסרת ריח שום שדבק בידיים, שני פטנטים: 1 - לערבב 1 כף מלח מעורב עם קצת מים, לשפשף עם זה את הידיים במשך כמה דקות, כאילו זה סבון נוזלי, ולשטוף. כל הריח נעלם.2. לקחת כף מתכת, או מכסה של סיר נירוסטה, ולשפשף את הידיים על המתכת. אין לי מושג איך זה פועל, אבל הריח נעלם. שוטפים מיד אח"כ את הידיים עם סבון ריחני, ולא נודע כי ידיים אלו נגעו בשום. הפטנט אגב פועל גם להסרת ריחות אחרים - של תבלינים, של לישת תערובת בשר לקציצות וכו'. 
35. פתיחת צנצנות
-
כולנו נתקלים מפעם לפעם בצנצנות שהמכסה העקשן שלהן מסרב להפתח. מה אנחנו לא עושים בשביל לפתוח! מפעילים כוח, דוקרים בסיכה, נועצים סכין כדי לשחרר ואקום. בפעם הבאה נסו לעטות על היד כפפת לטקס דקיקה (כפפת גיניקולוג..) המשמשת להגנה מעבודות המטבח, לאחוז את הצנצנת ביד החשופה, ולסובב את המכסה ביד עם הכפפה. הלטקס הוא חומר בעל כושר התנגדות, וככה היד לא מחליקה על המכסה, אלא לוחצת עליו להפתח. 
36. פירה תפוח אדמה
-
לקבלת פירה תפוחי אדמה אוורירי ותפוח, להוסיף למי הבישול 1 כפית אבקת אפיה על כל קילוגרם תפוחי אדמה. אין שום השפעה על הטעם, אך התפוחים 'תופחים' ולאחר מעיכתם, הם מתקבלים במרקם קליל ואוורירי יותר מאשר מחית תפוחי אדמה סטנדרטית. 
37. שמירת צבע בירקות
-
כשמרתיחים תפוחי אדמה במים, או כרובית, כדאי להוסיף למי הבישול רבע לימון, כולל הקליפה. הוא ישמור אותם לבנים וימנע אפרוריות שבדרך כלל מתלווה לירקות לבנים לאחר ההרתחה. 
38. שמירת טריות של לחם
-
אם רוצים לשמור על טריות של לחם, אפשר לשים אותו בשקית ניילון יחד עם 2-3 ענפים של סלרי. לא יודעת מה יחסי הגומלין בין שני אלה, אבל התוצאה היא שהלחם נשמר רך וטרי.. 
39. הפרדת ביצים
-
רוצים להפריד בקלות חלבונים וחלמונים? הצטיידו לכם במשפך קטן, למשל מן הסוג המשמש נניח למילוי בקבוק שמן. הושיבו את המשפך על כוס, שברו לתוכו ביצה אחת, ונענעו אותו קלות. החלבון יחליק דרך החור אל תוך הכוס, ואילו החלמון - שהפתח צר לו מדי, יישאר בתוך המשפך. הפרדת ביצים מעולם לא היתה קלה כל כך! 
40. רסק תפוחים
-
תודה לדפנה ניניו ששלחה את הטיפ הבא: רציתי להוסיף טיפ לפינת הטיפים שלכם. אמנם הוא מאד לא 'גורמה', אבל מפחית באופן משמעותי את כמות השומן והקלוריות בעוגות: במקום שמן, לשים רסק תפוחים, באותה כמות. לשמנמנים כמונו זה מסייע מאד להפחתה של רגשי האשמה בנוסף לקלוריות! 
41. קילוף ביצים קשות
-
כל מי שניסה לקלוף ביצה קשה שזה עתה בושלה, מכיר את המאבק המתיש שיש לנהל עם הקליפה, המסרבת להיפרד בקלות מן הביצה. פטנט נהדר לקילוף, כשיש לקלף מספר ביצים:להניח את הביצים בקערה, או באותו סיר בו בושלו - ללא מי הבישול. שופכים על הביצים מים קרים. משהים לדקה. שופכים את המים. מגלגלים את הביצים על דופן הסיר או הקערה, תוך מעיכה קלה שמרסקת את הקליפה. שופכים עליהן שוב מים קרים ומשהים לדקה. אחר כך, הקליפה המרוסקת כמעט נושרת מאליה... 
42. שיחרור מהיר
-
כשאופים מאפינס בתבנית שקעים, אחת הבעיות היא שהמאפינס לא תמיד משתחררים בקלות מן השקע, אפילו ולמרות שדאגנו לשמן את התבנית.המאפינס ישתחררו בקלות אם תניחו את התבנית החמה, איך שהיא יוצאת מן התנור, על מגבת מטבח מקופלת, רטובה. הניחו לתבנית לעמוד על המגבת הרטובה והקרה במשך כמה דקות, ואז הפכו את התבנית והמאפינס אמורים להחליק ממנה בקלות.. 
43. קיצוץ פטרוזיליה
-
הנה פטנט עולמי גם לשמירה על טריות וגם לקיצוץ של פטרוזיליה, או כל ירק עלים אחר.מחלקים את הפטרוזיליה בשקיות ניילון קטנות למנות בגודל הרצוי. מנפחים את השקית כמו בלון, שיהיה בה קצת אוויר, ועושים קשר. מכניסים להקפאה בפריזר. כשצריך להשתמש בפטרוזליה, מוציאים שקית אחת, אם היא עדיין מנופחת (בדרך כלל האוויר בורח במשך הזמן) מחוררים אותה קצת, ומתחילים לשפשף את השקית בין שתי הידיים. כל הפטרוזליה הקפואה נשברת בתוך השקית ומתפוררת. נחסך הצורך לקצוץ אותה! 
44. סבון נירוסטה
-
אם דבק בידיכם ריח של בצל או שום שקצצתם, או עיסת קציצות שעירבבתם ביד חשופה, שפשפו את כפות הידיים בחלק הקמור של כף מטבח מנירוסטה, תחת זרם מים. כל הריחות ייעלמו מהיד. בחנויות לאביזרי מטבח מוכרים חתיכת נירוסטה דמויית סבון מוצק בדיוק למטרה הזאת, אבל זה מיותר, כל כף או כלי נירוסטה במטבח יעשה את אותה עבודה בהצלחה. 
45. ניטרול ריחות
-
לניטרול ריחות של טיגון במטבח - מלאו חצי כוס בנוזל אוקונומיקה, והניחו אותה על השיש . לחומר המרכיב את האוקונומיקה יש תכונה של ספיחת ריחות, והוא ינטרל את ריחות הטיגון. בתום הטיגון, ניתן להשתמש באוקונומיקה כרגיל. לא כדאי להחזיר לבקבוק, אבל זה מתאים לשימוש מיידי. 
46. קרש חיתוך
-
משתמשים בפלטת עץ כקרש חיתוך? כדאי לעשות לה ניקוי יסודי אחת לתקופה, כיוון שבחריצים הדקים שיוצרים להבי הסכין תמיד נחבאות כל מיני שאריות מזון שלא נשטפות במים. פזרו מעט אבקת סודה לשתיה על כל המשטח ובעזרת ספוג נקי ורטוב מעט נסו להחדיר אותה פנימה לתוך המשטח החרוץ. אחר כך התיזו קצת חומץ 5% , והניחו לו ולסודה לעשות ביניהם אינטראקציה של כ-10 דקות. יכולות להיווצר בועות וקצף, לא לדאוג, זה נורמלי כששני החומרים האלה נפגשים. כעבור 10 דקות שוטפים את קרש החיתוך תחת מים זורמים, הוא יוצא מבריק ונקי, כמו חדש. 
47. פירה אוורירי
-
אם רוצים לקבל פירה אוורירי, הוסיפו מעט סודה לשתיה לחלב ולחמאה שאתם מוסיפים לתפוחי האדמה המעוכים. בתוך התערובת תכלאנה בועות אוויר שיהפכו כל יציקה למין 'סופלה'. לא להגזים בכמות, כי לסודה לשתיה יש טעם לוואי. 
48. פנקייקס, לביבות, סופגניות
-
אם רוצים לשלוט על כמות הבלילה ששופכים למחבת בעת הכנת פנקייק למשל, כדאי להכניס את הבלילה לבקבוק לחיץ, כמו למשל בקבוק ריק של קטשופ או מיונז. מעמידים את הבקבוק מעל למחבת, פותחים את הפקק ולוחצים החוצה בדיוק את הכמות שרוצים לפי גודל הפנקייק והמחבת.לא צריך מצקת ואין טיפטופים והשליטה על הכמות בידיכם. 
49. קיצוץ פטרוזיליה
-
כשקוצצים פטרוזיליה או כוסברה, קצצו את הגבעולים והשתמשו רק בעלים, הטעם המתקבל יהיה חזק יותר כיוון שהגבעולים די סתמיים ומדללים את הטעם. נסו להשתמש במספריים במקום בסכין, כיוון שקיצוץ בסכין גורם לירק החתוך להיות קצת רטוב ומושי כזה, בעוד שגזירה במספריים גם מאפשרת לכם שליטה על גודל החתיכות וגם מפיקה ירק חתוך יבש יותר. 
50. שמפיניונים
-
גם פטריות שמפיניון אפשר לפרוס לפרוסות דקיקות באותו מכשיר של פריסת ביצים קשות.הפרוסות תהיינה דקיקות ואחידות. 
51. תפוח אדמה
-
אם אתם מתכוונים לאפות תפוחי אדמה בתנור, השרו אותם במשך כשעה קודם לכן במי מלח. זמן האפיה יתקצר וגם הטעם משתבח.וכשמבשלים תפוחי אדמה לסלט תפוחי אדמה, הוסיפו כף חומץ למי הבישול. החומץ יגרום לתפוחי האדמה לשמור על צורתם ולא להתפורר, וכך תקבלו קוביות יפות יותר. החומץ גם שומר על צבעם הלבן היפה של תפוחי האדמה.רעיון נחמד לפרוס תפוחי אדמה - לשים אותם אחרי הבישול במכשיר שפורס ביצים קשות. מתקבלות פרוסות דקיקות ואחידות, בתנאי שתפוח האדמה לא קיבל בישול-יתר, כי אז הוא יתפורר. 
52. ייצור תעשייתי
-
כשאופים עוגיות, כדאי להכין כמות כפולה או משולשת. חלק אופים מיידית ואת השאר מכינים עד לשלב של האפיה ואז מקפיאים. מקפיאים את העוגיות כשהן מוכנות על משטח אחד שנכנס לפריזר, וכשהן קפואות לחלוטין, מעבירים אותן לשקיות ניילון - בכל שקית הכמות הרצויה לאפיה.כשבא לכם עוגיות בצ'יק צ'ק - מוציאים שקית ניילון אחת, מסדרים על תבנית ומכניסים לתנור חם, אפשר גם בלי הפשרה. יתכן שיש סוגים מסויימים של עוגיות שלא יעמדו בתהליך כזה, אבל לרוב העוגיות המוכרות זה כן מתאים, ולכם זה חוסך הרבה עבודה ומניב תוצאה מהירה, ממש מיידית, כשמתחשק משהו אפוי טרי. 
53. רסק תפוחים
-
להפחתת קלוריות בעוגה אפשר להמיר את מחצית כמות השמן (או אפילו את כולה) בכמות שווה של רסק תפוחים, מידה כנגד מידה.במקרה שעושים זאת, יש להוריד את זמן האפיה, כדי לא לייבש את העוגה, כי רסק התפוחים מוסיף עסיסיות ולחלוחית לעוגה - חבל לאבד אותן. 
54. עגבניות ירוקות
-
אם קניתם עגבניות ירוקות ואתם רוצים להבשיל אותם מהר, שימו אותם בשקית נייר חומה ואחסנו במקום חשוך למשך יממה (לא במקרר!)לחילופין, שימו בקערה מכוסה שבתוכה שוכן לו גם תפוח עץ אחד. התפוח משחרר גז אתילן שמעודד הבשלה.לעומת זאת, עגבניות קצת רכות ומכווצ'צ'ות - יקבלו חיים חדשים אם תטביעו אותם למשך לילה בקערה עם מי מלח. למחרת הן תהיינה מוצקות וראויות לכל שימוש. 
55. סלסלת ירקות
-
גם אתם כמוני מאחסנים תפוחי אדמה ובצלים באותה סלסלה? כדאי להפסיק... הגזים שמפרישים הבצלים מקצרים את אורך החיים של תפוחי האדמה. רצוי לשמור מרחק ביניהם.לעומת זאת, אם תשימו תפוח עץ אחד בסלסלת תפוחי האדמה, זה ימנע מהם מלהנביט ציצים ירוקים. 
56. פלפל חריף
-
אם קניתם פלפל חריף, מהארוכים הממזרים האלה, ואתם משתמשים רק בחתיכה ממנו, את שארית הפלפל אפשר לשמור במקרר לפחות עוד שבוע-שבועיים, בתנאי שתסירו ממנו את הגזע והגרעינים. פשוט הורידו את התחתית וזרקו אותה, נקו מבפנים את הגרעינים, ושמרו את הפלפל עטוף במגבת נייר בתוך שקית ניילון במקרר. 
57. הבצל המדמיע
-
מה כבר אפשר לחדש בעניין הדמעות והבצל? לא הרבה. אבל הנה, הוסיפו את הטיפים האלה לרשימת הטיפים הותיקים שכולנו מכירים:לחתוך את הבצל תחת ברז עם מים זורמים.לחצות את הבצל לשניים ולהשרות בקערה עם מים קרים למשך 10 דקות.להחזיק את הבצל במקרר לפחות שעה לפני החיתוך כך שהוא יהיה קר כשתקצצו אותו.חתכו את הבצל מול מאוורר - זה יעיף את האדים החריפים מעינכם והלאה.נסו לעצור את נשימתכם בזמן החיתוך, ספיגת האדים החריפים תהיה קטנה יותר.כדי להוציא את ריח הבצל שדבק בידיים, חצו לימון לשניים, פזרו עליו מלח ושפשפו כל חצי לימון על כף יד אחת. אח"כ שטפו במים.וטיפ נוסף שקיבלתי במייל (תודה לניסים ששלח)הכי טוב והכי פשוט זה להשתמש ב-משקפי שחייה !!זה עובד מצויין בתנאי שאוטמים היטב ושמים לפני תחילת החיתוך, אחרת הסתבכת עם הדמעות בתוך המשקפת 
58. עלעלי שומית
-
אם ראשי שום שיש לכם בבית החלו להוציא גבעולים ירוקים - אל תזרקו אותם. שתלו אותם בעציץ, ואם מזג האוויר והעונה מאפשרים זאת (לצערי אינני יודעת מה העונה המתאימה אצלנו) הגבעולים ימשיכו לגדול. ניתן לגזום אותם ולהשתמש בהם כמו שמשתמשים בעירית, אלא שלאלה יהיה טעם שומי משהו, שמוסיף עניין לסלטים, למטבלים, לעיטור מאכלים. 
59. שימור שיני שום קלופים
-
אם במקרה קלפתם שיני שום בכמות גדולה משאתם זקוקים לה, או שאולי במקרה שרתה עליכם הרוח והחלטתם לקלוף כמות שתספיק לכם לכמה וכמה ימים, שימו את שיני השום הקלופות במיכל זכוכית וכסו בשמן זית. את המיכל שימו במקרר. שיני השום ישמרו על טריות וטעם טוב לפחות במשך שבוע. ובשמן הזית המתובל בשום אפשר להשתמש לסלטים, זה רק יקפיץ את הטעם. אם שמן הזית אמיתי וטוב, הוא עלול להקרש במקרר, אבל תוך זמן קצר בסביבה חמימה הוא חוזר למצבו הנוזלי. אם שמן הזית לא ייקרש - הרווחתם מידע: הוא לא אמיתי! אל תקנו שוב את הסוג הזה. 
60. טיפול החייאה
-
אם ברשותכם סלרי עלים קמל ועייף, חבל לזרוק. השרו אותו למשך כשעה במי קרח, והחיות תחזור אליו כאילו זה עתה נקטף... (נשמע קצת יומרני ה 'כאילו זה עתה נקטף' אבל ללא ספק שזה מרענן ומחזיר קצת חיים לעלים המדובללים. 
61. הרחקת חרקים מכרובית
-
לפני בישול של כרובית, כדאי לטבול אותה בשלמותה או בפרחים מופרדים בקערה מלאה מים עם רבע כוס חומץ. על הכרובית מניחים משהו כבד, כדי שהיא תשאר שקועה במים ולא תצוף.אם יש בה כל מיני חרקים ותולעים שמסתתרים בסבך של הפרחים, הם יתנתקו ויצופו במים, וככה נוכל לדעת שאנחנו אוכלים ירק נקי מחלבונים... שימו לב, קשה מאד לאבחן בדרך אחרת האם יש יצורים חיים מסתתרים בינות לפרחים הצפופים. 
62. בננות בשלות מדי
-
בננות בשלות מדי, אין צורך להזביל גם אם אין להן בדיוק באותו רגע שימוש . קולפים, מועכים, מכניסים לשקית ניילון ושומרים במקפיא. מוציאים להפשרה כחצי שעה לפני שרוצים להשתמש, אפשר להכין עם זה עוגות נהדרות, לחם בננות, עוגיות, ואפילו להוסיף לסלט פירות כחלק מהרוטב: זה יעבה את הרוטב ויתן לו מרקם קטיפתי, שלא לדבר כמובן על הטעם הנהדר. 
63. הבשלת בננות בוסר
-
קניתם בננות והן ירוקות ובוסריות - אפשר לזרז את הבשלתן על ידי כך שתשימו אותן בשקית נייר חומה, ביחד עם תפוח עץ אחד או שניים.כל בננה בוסר תהיה ראויה לאכילה כעבור לילה ויום מקסימום, ואולי גם לפני - תלוי במצבה ההתחלתי. 
64. תפוח עץ חתוך משחיר?
-
כשחותכים פלחי תפוחים לשימוש בעוגה, סלט פירות, פאי וכו', אפשר להשרות את התפוחים החתוכים בקערה עם סיידר. ככה הם לא ישחירו, ישמרו על טעמם, וגם את הסיידר אפשר לשתות בהנאה אחרי שמוציאים ממנו את התפוחים ומשתמשים בהם. 
65. הוספת דבש לתערובת
-
כשרוצים למדוד כף של דבש מתוך מיכל, שמנו לפני כן את הכף במעט שמן. הדבש יחליק מן הכף בקלילות. כנ"ל אם צריך כוס מלאה.אם יש במתכון גם שמן וגם דבש, השתמשו באותה כוס, רק לפי הסדר: שפכו קודם את השמן ואחריו את הדבש. אף טיפת דבש לא תישאר בכוס. 
66. עוגה אוורירית
-
לקבלת עוגות אווריריות, החליפו 2 כפות קמח מכל כוס קמח שבמתכון, בשתי כפות קורנפלור.העוגה תהיה קלילה ואוורירית כמו פוך... 
67. ריכוך חמאה
-
רוצים לרכך חמאה מבלי להמיס אותה?לפעמים יש מתכונים שדורשים חמאה רכה, ואתם שכחתם להוציא מן המקרר להפשרה!המסה טוטאלית של החמאה (במיקרו או על הגז) תגרור שינוי של מרקם העוגה, וחבל.דרך קלה לרכך אותה - לחמם סיר קטן עם מים על האש, להביא לרתיחה, לתת לרתוח חזק כמה דקות, לשפוך את המים ומיד להפוך את הסיר הריק על חבילת החמאה המונחת על השיש.כעבור כחמש דקות החמאה מתחת לסיר רכה וקלה לעיבוד. 
68. גלידה מטפטפת?
-
הילדים אוהבים לאכול בבית גלידה בגביע,  אבל כל הזמן מטפטף להם מהשפיץ של הקונוס?לפני שתעמיסו גלידה לגביע, תקעו בתוכו מרשמלו אחד - זה גם ישמש כפקק למניעת נזילות וטפטופים, וגם יהיה צ'ופר לילדים  לכשיסיימו את הגלידה